<h1>הרוקח סימן ק"ו</h1>
<h2>דף כח.</h2>
רפואות אלו מותר לעשות בשבת. בפ"ב דע"ז עין שמרדה ומכה של חלל מן השפה ולפנים וגב היד וגב הרגל ואישתא צמירתא והחושש בצפרנא מעלין אזנים ביד בשבת החושש בשיניו יגמע בהן את החומץ ובולע ולא יגמע חומץ ופולט. בתוספתא (שבת פי"ג ה"ח) לא ישף אדם סם יבש בשיניו אימתי בזמן שמתכוין לרפואה ואם מפני ריח הפה מותר החושש בראשו וכל מי שעלו בו חטטין סך את השמן ואינו סך את החומץ שהשמן דרכו לסיכה ולא החומץ.
בפ' שמונה שרצים (ק"י ע"א) כל האוכלין אוכל אדם לרפואה טחול לשינים כרשינין לבני מעיין ושותה מי צלף בחומץ ולא מימי רגלים לירקון ושרשים ומשקין שבהן עשבים אסור לשתות בשבת.
החושש במתניו לא יסוך חומץ ויין אבל סך שמן ולא שמן ורד. בסנהדרין בפרק חלק (ק"א ע"א) סכין וממשמשין בבני מעיין ולוחשין לחישות. בפ' כירה (מ' ע"ב) מיחם אדם אלונטית ומניחה על גבי מעיים בשבת. בפ' במה בהמה (נ"ג ע"ב) אדם שאחזו דם מעמידין אותו במים בשבת. בפ' במה אשה (ס"ו ע"ב) סחופי כסא אטיבור' שרי בשבתא ומותר לחבק בשבת ולפופי ינוקא בשבת שרי. בפ' מפנין (קכ"ט ע"א) הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה בשבת אפי' בתקופת תמוז. ביומא בפ' יוה"כ (פ"ד ע"ב) החושש בפיו מטילין סם בשבת מחממין חמין לחולה בין להשקותו בין להברותו. בפ' ח' שרצים (ק"ט ע"א) ניגפה ידו או רגלו צומתה ביין ואינו חושש אבל למפונק אסור. גב היד וגב הרגל מותר לחלל שבת. למשוח ידו או רגלו לפרקים מותר אבל נפרקה ידו או רגלו אמרינן בפ' חבית (דף קמ"ז) לא יטרפם בצונן אבל רוחץ כדרכו אם נתרפא נתרפא. מחזירין את השבר בשבת. מי שנפלה ערלת הגרון אסור להגביהן בשבת. מי שחכו ופיו מלא אבעבועות אין לו לילך לאילן הולדי"ר להניח עלה בפיו מן המחובר בשבת ולוחשו כי משתמש באילן.
